החלטה בתיק בר"ע 20176-09-13

השופטת רונית רוזנפלד

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר; בל' 40738-05-13). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי בחלקו את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 2.4.13 (להלן גם: הוועדה).בהחלטתה קבעה הוועדה, כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 0%.

2.      המבקש נפגע בצווארו ביום 4.4.98 בתאונת דרכים, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה (פסק דין מיום 13.12.00, ב"ל 1283/09). בעקבות החלטות ועדות רפואיות קודמות, ניתן ביום 16.12.12 פסק דין לפיו עניינו של המבקש יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש (ב"ל 15058-05-12). ביום 2.4.13 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש וקבעה בסעיף הממצאים, כדלקמן:  

" הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 16.12.12. בעיון בתיק הרפואי קיים דיווח מ- 24/5/96 - היה מעורב בתאונת דרכים ב- 9/4/96 ונמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. אותו הדיווח מ 7/5/94, אותו דיווח מ 11/1/97 - הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי.

ב- C.T ע"ש מ-30/1/97 - יישור לורדוזיס ללא ממצא נוסף. ב- C.T ע"ש צווארי מ 15/3/03 - בלט דיסק 3 C -2 C בצורה קלה.

בטווח שנה לפני התאונה הנדונה הנפגע סבל מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר. ב- C.T לאחר התאונה (מס' שנים לאחר התאונה) אין ממצא טראומטי, ולכן צדקה הוועדה מדרג ראשון כאשר קבעה שיש להפחית מצב קודם מנכותו הקיימת בצוואר בדרגה של "הגבלה בצורה קלה". כפי שנרשם מס' פעמים בתיקו הרפואי."

משכך, קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) (הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי - בצורה קלה) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ממנה יש לנכות 10% לפי אותו סעיף ליקוי. לאור האמור, הועמדה דרגת נכותו היציבה של המבקש על 0%, בתחולה מיום 1.1.99. על החלטה זו הגיש המבקש את ערעורו לבית הדין האזורי.

3.      לפני בית הדין האזורי טען המבקש כי הוועדה התעלמה מהוראות שניתנו בפסקי דין קודמים, ולא התייחסה לממצאי בדיקות הדימות שביצע. הוועדות הרפואיות השונות ננעלו בדעתן לדחות את הערר מחמת מצב קודם, מבלי שדאגו לנמק זאת, ולכן על בית הדין לקבוע את דרגת הנכות בעצמו, ולבטל את קביעת הוועדה בכל הקשור למצב קודם. בדיון לפני בית הדין האזורי התנגד המבקש להחזרת עניינו אל הוועדה, ועמד על כך שבית הדין יורה על ביטול הקביעה בגין מצב קודם.

4.      בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה ביססה את קביעתה בגין מצב קודם ברישומים רפואיים שלא ניתן להתעלם מהם, ואין מדובר בתיקון טעות משפטית שאינה מצריכה ידע רפואי. לפיכך, אין מדובר במקרה בו יחליף בית הדין את שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בשיקול דעתו. כמו כן קבע בית הדין האזורי, כי יש להחזיר את עניינו של המבקש אל הוועדה באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

" א.   תעיין בתיקו הרפואי של המערער לרבות בתוצאות צילום ה- CT  מיום 30.1.97 ותבהיר אם לא ניתן לקבוע כי התלונות על הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי חלפו.

תשומת לב הוועדה לעובדה כי בניגוד לקביעתה, בטווח של שנה לפני התאונה לא הוזכרו מסמכים כלשהם המצביעים על כך שלמערער היו תלונות בגין הגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה צווארי.

ב.      תעיין בחוות הדעת של ד"ר דקואר מיום 28.6.04 ותייחס לאמור בה, וככל שאינה מסכימה עם מסקנותיו והנמקותיו תסביר ותנמק את קביעתה.

לבקשת המערער ובשים לב לאמור לעיל, הוא יהיה רשאי שלא להופיע בפני הוועדה, אלא אם הוועדה תהייה בדעה כי לא ניתן לוותר על נוכחותו בפניה."

5.      בתמצית טוען המבקש בבקשתו, כי המחלוקת בין הצדדים אינה רפואית אלא משפטית, ועוסקת ביישום המבחנים שנקבעו בדיון נג/46-01 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 (1994) (להלן: הלכת מרגוליס). המבקש מדגיש כי עניינו הגיע מספר פעמים לפתחו של בית הדין מחמת התנהלות הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו, אשר לא התייחסו לפסקי הדין שניתנו בעניינו ללא הסבר מניח את הדעת ומבלי ליישם נכונה את המבחנים שנקבעו בהלכת מרגוליס. כמו כן, הוועדה לא קבעה ממצאים קליניים המעידים על הגבלה או נכות בעמוד השדרה הצווארי במועדים לפני התאונה, וקבעה כי בבדיקת C.T. משנת 2003, דהיינו, מועד מאוחר לתאונה, קיים בלט דיסק 3C-2C בצורה קלה. כמו כן נטען, שבפסק דין שניתן בעניינו של המבקש ביום 26.7.05 נקבע שאין למבקש מצב קודם, משום שלפי התיעוד הרפואי בעניינו הוא לא סבל כבר מהגבלות בעמוד השדרה (ב"ל 1799/04). הוועדה בחרה לדון בנקודה זו חרף העובדה כי הייתה מנועה לעשות כן מחמת השתק פלוגתא ומעשה בית דין. לפיכך יש מקום כי בית דין זה יקבע את דרגת נכותו של המבקש.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.4.13 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7.      בפסק הדין שניתן ביום 26.7.05 בערעור המבקש נקבע כי יש להשיב את עניינו אל הוועדה על מנת שתדון מחדש בשאלה " אם ניתן לקזז מדרגת הנכות של המערער בשל "מצב קודם". הועדה תוכל לעשות כך רק אם תקבע, על סמך הממצאים שיהיו בפניה, שאילו היה המערער נבדק ביום 4.4.98  טרם התאונה הנדונה, היה מוצדק לקבוע לו דרגת נכות" (שם, בפסקה 13). אין בפסק דין זה קביעה כי אין לנכות אחוזי נכות מן המבקש בגין "מצב קודם". לפיכך, בנסיבות המקרה, משהוחזר עניינו של המבקש לוועדה פעם אחר פעם לצורך הידרשות לסוגית ניכוי מצב קודם, אין מדובר בהשתק פלוגתא או במעשה בית דין המונעים מוועדה אחרת לדון בנושא.

8.      לטענת המבקש, על בית הדין לקבוע כי דרגת נכותו היא 10%. זאת, משום שהוועדה לא מילאה אחר הוראות פסקי הדין שניתנו בעניינו. לעניין זה כבר נקבע כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות (ראו עב"ל 637/09 המוסד לביטוח לאומי - דבורה וקנין, מיום 7.2.10 בפסקה 13 וההפניות שם). עניינו של המשיב אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים תיקון הטעות על ידי בית הדין. אמנם, כפי שעולה מן הבקשה, עניינו של המבקש הוחזר לדיון בוועדות מספר פעמים לצורך הידרשות לסוגית ניכוי מצב קודם. עם זאת, הוועדה שהחלטתה היא מושא הבקשה שלפני התכנסה בעניינו של המבקש פעם אחת בהרכבה החדש, וקבעה כי קיימים דיווחים על הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי של המבקש מיום 7.5.94, דהיינו, לפני מועד התאונה. לפיכך ולצורך מענה על השאלה האם יש לנכות מצב קודם בעניינו של המבקש, התבקשה הוועדה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעיין בתיקו הרפואיולהבהיר אם לא ניתן לקבוע כי התלונות על הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי חלפו. כמו כן התבקשה הוועדה להתייחס לחוות דעתו של דר' דקואר מיום 28.6.04.

בנסיבות כאלה, בהן על הוועדה להידרש לשאלות רפואיות בעניינו של המבקש, אין ממש בטענה כי מדובר אך בשאלה משפטית או בתיקון טעות משפטית גרידא, שאינה מצריכה ידע רפואי. אין זה מתפקידו של בית הדין לקבוע בעצמו את אחוזי הנכות ויש מקום להחזיר את העניין לוועדה בהתאם למפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי.

9.      אשר על כן, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור, ודין הבקשה להידחות.